אנו רגילים לבתי קולנוע, גישה חופשית לסרטים רבים ואיננו רוצים עוד לצפות בה באיכות HD נמוכה יותר. מוצע לנו כבר לא רק לצפות בסרט, אלא שהם נמשכים על ידי אפשרויות שונות לציורי אנימציה - מתלת מימד ועד 7D.
אבל זה לא תמיד היה כך. ומעטים תוהים איך הכל התחיל. בואו נגלה יחד את ההיסטוריה של היווצרות הקולנוע העולמי מהציורים הראשונים ועד לסרטי צבע.
הסרט הראשון בעולם - "סצינות גן עגולות"
הוא האמין כי הקולנוע הופיע בשנת 1895. אך לעיתים רחוקות תוכלו למצוא התייחסויות לעובדה שבשנת 1888 צולם הסרט הראשון בעולם - "סצינות בגן Roundhea" ("ריח גן גן Roundhay").
הצרפתי לואי לה פרינס, מחבר הסרט הזה, השתמש באותה תקופה בטכנולוגיה חדשה: ההקלטה הייתה על סרט נייר עם תחליב צילום שהוחל עליו. הסצינה נמשכה רק 1.66 שניות, ועליה לואי תפס טיול בגן של בנו, חמותו עם בעלה וחברתה הרייט הרטלי.
את ההתחלה הרשמית של הסרט הניחו האחים לומייר והסרט המפורסם ביותר שלהם "הגעה לרכבת בתחנת לה סיוטט" ("הרכבת L'Arrivée d'un en en gare de la Ciotat", 1895). הוא ידוע גם ברוסיה תחת השמות "הגעה לרכבת" ו"הגעה לרכבת דואר ".
העלילה די פשוטה - תוך 49 שניות מדגים תחנת רכבת בתחנת לה סיוטט ונוסעים הנוסעים לאורך עגלות.
עובדה מעניינת! סרט זה הפך לאביה של עלילת הסרט האילם, שכונה "משוטט". זה התחיל לשחק במאים ברחבי העולם ולירות בגרסאות שלהם בתחנות שונות.
מדוע הסרט הקצר התיעודי הזה נזכר והפך לקאנון? יוצרי התמונה לראשונה הצליחו להעביר תנועה בחלל על גבי מסך שטוח: הרכבת מופיעה מרחוק, עוברת דרך המסך כולו, ואנשים במטוס אחר (כללי, בינוני וגדול) צועדים בקרבת מקום.
עם הריאליזם שלה, "הגעת הרכבת" כל כך הרשים את הקהל שהם קפצו מהמסך, מחשש שהמכונית עלולה לרסק אותם.
הסרט הראשון עם הצליל - "זמר ג'אז"
טכנולוגיית הקלטת סאונד (פונוגרף) הייתה קיימת כבר לפני כניסת הקולנוע. בשנת 1894, תומאס אדיסון ועוזרו וויליאם דיקסון עשו את ניסיונותיהם הראשונים לשלב הקלטת קול במצלמת קולנוע. אולם ההמצאה (קינטופונוגרף) נותרה רק אירוע טכני בגלל בעיות גדולות בסנכרון המכשירים ואיכות צליל ירודה מאוד.
ליאון גומון ניסה לחזור על משהו דומה בשנת 1900: הוא שילב את מכשיר הלומייר עם פטיפון. עם זאת, ההמצאה נותרה לא מתאימה להולדת קולנוע הקול במשך שנים רבות.
ההתקדמות הטכנולוגית חייבה את יוצרי הסרט להתקדם: הפופולריות של הרדיו השפיעה לרעה על זרימת הצופים לבתי קולנוע. לכן הנהגת ליווי שמע לסרטים הפכה להיות הכרח.
לבסוף, 6 באוקטובר 1927 ראה אור סרט הקול הראשון בעולם. רצועת סרטים "זמר ג'אז" שוחרר על ידי החברה הידועה WOSNER Bros. והיא קומדיה סנטימנטלית. הצליל בתמונה זו אינו שיחות הגיבורים והרעש הסביבתי המוכר לנו. הוא משתמש רק בשכבת-על של קטעי ג'אז מוסיקליים ומתווספים רק כמה ביטויים (לדוגמה, "נו באמת אמא, האזינו!").
עובדה מעניינת! כדי להתחיל קולנוע קול, נושא המוזיקה לא נבחר במקרה. בינואר 1917 שוחרר לראשונה בארצות הברית תקליט גרמופון עם קומפוזיציה של ג'אז.
הקלטת זכתה לכינוי בטכנולוגיית Vitafon - הצליל הוקלט תחילה בתקליטי פונוגרף, שאז סונכרנו עם המסך.
שנה לאחר מכן יצא הסרט הבא. "שירת השוטים" מאותם יוצרים, אבל בתוכו כבר יש דיאלוגים מן המניין של השחקנים.
הקלטת הראשונה עם הצליל שהוקלט עליה יצאה בשנת 1928 וקראה "פשע מושלם".
הסרט הצבעוני הראשון - מסע לירח
האחים לומייר ניסו לצבוע ידנית את הסרטים, אך הם עצמם לא ראו זאת כיצירה רצינית, ולכן לא הוזכר ציורים ספציפיים בהיסטוריה.
מוזיאון המדיה בבריטניה ערך חיפושים רבים במחקר ובארכיונים, שהביאו לגילוי הסרט הצבעוני הראשון בעולם שנקרא "מסע לירח", המתייחס לשנים 1901-1902.
זה היה שייך לקולנוען מצרפת, ז'ורז 'מליאס, שתיעד את משלוח המשלחת לירח. הוא הצליח להשיג את אפקט הצבעים ב"מסע "בעזרת שלושה סרטים עם צבעים שונים, כלומר כחול, אדום וירוק. בגלל חפיפה שלהם, ג'ורג 'הצליח להשיג תמונה בצבעים שונים. לרוע המזל הוא לא הספיק להשלים את הרעיון.
לפני גילוי הקלטת Méliès, הרברט קלמוס נחשב למייסד הקולנוע הצבעוני. בשנת 1912 הקים את חברת "Technicolor" עם טכנולוגיה משלה לצביעת סרטי קולנוע.
הציור הוכתם בגלל הציוד המיוחד של מצלמת הצילום עם מערכת של מנסרות זכוכית, שחילקה את שטף האור מהעדשה לשניים. מסננים העבירו את התמונה בשני צבעים לסרטים שונים. דווקא מכיוון שתהליך כזה של החלת צבע הוא די עמל ומורכב, החברה שיחררה את הסרט הראשון רק בשנת 1917.
בשנת 1922 הוצג "Technicolor" על מסכי הסרט "קורבנות הים", שזכה להצלחה אדירה בקרב הקהל, למרות שהוא צובע בארבעה צבעים בלבד (ירוק, אדום, שחור, לבן).
הסרט הראשון כזה בברית המועצות - "ספינת הקרב פוטמקין". הוא שוחרר ב- 5 בדצמבר 1925, וכל "צבעו" כלל דגל מוצל סובייטי מוצל.
למרות ממצאים רבים קודמים, השנה הרשמית להופעת הקולנוע בצבע נחשבת לשנת 1935. אז הוציא הבמאי רובן ממוליאן את סרטו בקי שארפשהוא עיבוד לספר "יריד הבלים".
כיום, סרטים הם אבן דרך בתולדות הקולנוע (כמו גם הסרטים המצוירים הראשונים). סרטים עתיקים הם מורשת אמנותית, הם בעלי ערך רב וחוויה של דורות. אסור לשכוח שההתקדמות בקולנוע התאפשרה רק לאחר התגליות המורכבות הראשונות הללו.
